טבע הרוח - תערוכה חדשה מלאת לב

 

תערוכה יוצאת דופן נוספת של האומן הבריטי-ישראלי, רוברט סלקירק, תפתח למשך חודש ימים ב-23 לינואר, בתאטרון ירושלים.

 

האמן רוברט סלקירק מנגיש את ציוריו אלינו הצופים במטרה לגשר אותנו אל מעבר למגבלות שאנו שמים לעצמנו וזאת דרך ציוריו פותחי-הלב. המתבוננים בהם אומרים כי ציוריו משרים עליהם תחושה אופטימית, רגיעה ושמחה. רוברט הוא בריטי במקור ונהנה להציג את ציוריו בפני הקהל הישראלי וזאת מכיוון שהוא אוהב את הפתיחות הרבה של הישראלים, את האנרגיות שלהם ואת העומק של תחושותיהם - הוקרה קסומה ומבורכת עבורו ועבור ציוריו.

​

רוברט סלקירק הוא אחד האמנים המצליחים בישראל שמוכרים עשרות ציורים בשנה. כעת הוא מתגורר בצור הדסה ומצייר את עבודותיו המבוקשות מהסטודיו שלו, כשהוא עטוף בנוף היפהפה של הסביבה הירושלמית.

 

?איך הגעת להתגורר בישראל

"גדלתי באנגליה אבל הקשר שלי לישראל החל כבר בשנת 1997 עת הכרתי את אשתי אריאל. הייתי אז בתאילנד, בדרך לאחד האיים. אני זוכר שהתבוננתי במפת האי ופתאום הייתה לי תחושה מדהימה שאני חייב להגיע למקום מסוים באי. עקבתי אחר המפה  והיא הוליכה אותי  היישר אל אריאל. אני זוכר הבטתי היישר בבקתה בה היא שהתה, והרגשתי שזה המקום! כך נפגשנו. אחרי שנישאנו וגרנו באנגליה, וכבר נולדו לנו 2 ילדים, התעורר בי דחף נוסף שכולנו צריכים להתגורר בישראל. אחרי 11 שנים כאן בארץ, נולד הילד השלישי שלנו."

 

?זו תערוכתך השנייה בתיאטרון ירושלים, מדוע זה חשוב לך

"אנו חיים במדינה שסובלת מקונפליקטים. לפעמים אנו אף עשויים לחוש קונפליקט פנימי או שאנו נתונים במאבק פנימי עם המחשבות שלנו בעת שאנו חווים אתגרי חיים. ההתמודדות שלי עם האתגרים האישיים שלי בישראל לימדה אותי איך להתחבר לאנרגיית הלב. ציורים אלה מתחברים לאנרגיה זו וכשאנחנו מתחברים לציורים, אנו עשויים להרגיש אותה. זהו כמו היכל קדוש-פנימי לשקט ושלווה שכל כך רבים מחפשים.

 

כאמן אני מרגיש מבורך בכך שאני מסוגל לגעת באנשים דרך ציורים אלה. בייחוד דרך תערוכה זו בתיאטרון ירושלים שבליבה של ישראל, קרון לליבי ולמקום ממנו אני מצייר. אני מרגיש שזה קריטי שאנשים ימצאו את חיבור הלב שלהם, כיוון שעולמנו נשלט כרגע על ידי קונפליקט, בלבול והסחת דעת שנמצאים בכל מקום וקשה לברוח מהאחיזה שיש להם על מצבם הנפשי של הבריות. עם זאת, כל אחד מאיתנו יכול להתחבר ללב ולהחזיר לעצמו את השלווה והשלמות בחיים, לא משנה איזה תוהו ובוהו מתרחש בעולם שבחוץ. "

 

?מה השתנה עבורך, כאמן, כשבאת לגור בישראל

" בהתחלה היה לי קשה, מכיוון שהגעתי לכאן בסוף הקיץ החם. הנוף היבש והמאובק בהשוואה לירוק השופע אליו הייתי רגיל, היה ניגודי למדי. אולם, כאשר הגיע האביב  עם שלל צבעיו הוא היה עוצר נשימה. לא התקשיתי כל כך עם האור, משום שכבר קראתי אודותיו בהיסטוריה של האמנות בישראל. מכיוון שהאור כאן משתנה תמיד, במיוחד סביב ירושלים, אור הבוקר והערב אינו מאתגר - אותו דבר בחורף, כך שבמובן הזה אני יכול להתחבר לנוף ישראל חדש זה על כל הניגודיות שלו והעידון שלו כאחד ואל צבעי האביב החדש הזה. מעבר לזאת, המאבק העיקרי שלי היה בכך שעכשיו, כהגעתי למדינה אחרת, הרגשתי אחרת. זה היה כמעיין סגירת פרק כאומן בעזיבתי את אנגליה, והתחלת פרק חדש כאן בישראל.  התחברתי לארץ כבר מההתחלה והרגשתי צורך לחדור אל פנימיותי ולחקור את רגשותיי. התחלתי לגמוע זמן בטבע, להתרכז בחוויותיי ולחוש איך אני מרגיש להיות כאן. "

 

?איך היית מתאר את הציורים שלך עכשיו

"הציורים שלי עוסקים בחיבור לליבי. כשאני מצייר אני מרגיש הרבה אנרגיה, כאילו מישהו הגביר את הוולטז'. זה מרגיש כאילו הזמן עומד מלכת ואני שקוע בתהליך הציור, שם אני מחובר לחלוטין ליריעה, לצבע, למברשת או למטלית - זה ממש כמו ריקוד תנועה מהיר ואנרגטי של האנרגיה של הלב. זהו מקום של שלווה טהורה, מחד, אבל בו זמנית מאוד אנרגטי וספונטני.  זהו מצב מדיטטיבי שהתוצאה שלו היא אנרגיית לב שאיתה הצבעים כמו אורגים את האנרגיה, הטקסטורה והצורה אל הבד, באנרגיה טרנספורמטיבית זו. "

 

?איך הגעת לסגנון הציור הזה והתחברת עם הלב שלך

"שנה אחרי אותה תערוכה ראשונה בתאטרון ירושלים, התחלתי לכתוב ספר על אנרגיה זו; שם תיארתי את האנרגיה כמעין מחולל אנרגטי שנמצא בלב שאותו אנו יכולים להפעיל במודע. אחרי התערוכה ההיא, הציורים שלי השתנו לחלוטין, מציורי נופים לציורי תיאור של  "הנחיות לאנרגיות לב גיאומטריות על ה-DNA". זה קרה בתהליך שבו ראיתי את הציורים האלה תוך כדי מדיטציה ואז ציירתי את מה שראיתי. אלו היו חמש שנים של מסלול חדש שלימד אותי איך להתחבר לאנרגיית הלב הזו באמצעות ויזואליזציה. בשלב זה הויזואליזציה הייתה לוקחת לי כמעט שעה בכל יום, אך כעת אני מתחבר לאותה אנרגיה במהירות ובקלות. אני עדיין עושה את הדימיון המודרך הזה - ויזואליזציה כל יום, אבל עכשיו זה לוקח לי רק 10 דקות. " 

 

?מדוע בחרת עד כה לא להיות מיוצג על ידי גלריה בישראל

"אחרי 25 שנה של תערוכות עם גלריות בלונדון, כשעברתי לארץ, השארתי את כל הציורים שלי בגלריות בלונדון, כלומר, התחלתי מאפס. לקח לי 4 שנים לצייר כשישים ציורים חדשים ולערוך את התערוכה הראשונה שלי בישראל, בתיאטרון ירושלים. העבודות שלי נמכרו מיד וזאת הייתה חוויה מרוממת אז בטבעיות של הדברים, המשכתי מהמומנטום שנוצר למכור בהצלחה את יצירות האמנות שלי בלא צורך לפנות לגלריות. מובן שאני פתוח לאפשרות להתחבר עם גלריה או אוצר אמנות, אם הם מתחברים לסגנון העבודה שלי - אבל זה חייב להיות חיבור מהלב ... "

​

?איזו בשורה יש לציורים שלך

"כאמן, הציורים שלי עוסקים בגישור מעבר למגבלות וגבולות. כאשר אנשים רואים את הציורים שלי, רבים נדהמים מהרגשות המתעוררים בהם ואיך הם 'מרגישים שהלב שלהם נפתח'. זה מפתיע ומשמח אותי כמה אנשים  נפתחים ומספרים לי על ההרגשות החיוביות שלהם כשם מתבוננים בציורים - אופטימיות, שלווה, שמחה ועוד רגשות שמרכזן בלב. זה גם מה שאני אוהב בישראלים, הם מאוד פתוחים מבחינה אנרגטית. הם בעלי רגשות מאוד עמוקים. זה מאוד קסום ומיוחד כשאנשים מתרגשים ככה.

 

לא גדלתי כאן בארץ, לא ספגתי בילדותי את התרבויות שלה ולא נחשפתי לשתי הדתות העיקריות שלה. לתודעה שלי היה קושי רב להיות פה בשלמות ושלווה. הייתי צריך לאמן את עצמי  להתחבר ללב שלי ולקבל את מה שאני חווה בארץ זרה. אנרגיית הלב הייתה ועודנה מקום בטוח שבו הנפש והמחשבות שלי מוצאות שלווה. ציורי מחברים אותי לא רק לאנרגיה הקיימת כאן בארץ, אלא גם לאנרגיית הלב הזו שנמצאת אצל כל אחד.

לכולנו יש את החיבור הזה ללב, לא משנה מהיא הדת, התרבות או האמונות שלנו. כשאין לנו מילים כאמצעי תקשורת, מצאתי שאנו לעיתים יכולים להתעלות מעל מגבלות התודעה ה'ראש'. זוהי תקשורת אנרגטית שעוקפת את מגבלות המחשבה 'המיינד' - לזאת כוונתי במושג "גישור מעבר למגבלות/גבולות".